החלטה בתיק ב"ש 90317/05

1.         ערר על החלטת בימ"ש השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' הניג) מיום 23.1.2005 בש"א 575/05 בתיק פלילי 1087, בו הורתה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בית.

2.         נגד המשיב הוגש ביום 6.1.2005 כתב אישום לפיו ביום 29.12.2004 עסק בסחר בסמים מסוכנים, דהיינו 2.17 גרם קוקאין ו-5 כדורי אקסטאזי. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. כאמור, בימ"ש קמא מצא לנכון לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בתנאים מגבילים.

3.         לענין הראיות לכאורה קבע בימ"ש קמא כי הראיות להוכחת האשמה קלושות, אינן קושרות את המשיב לכאורה לקבלת הסמים ולהעברת הסמים ולמעשה הראיות היחידות הקושרות אותו לאמור בכתב האישום הן הודאותיו של קונה הסם - חנן, במשטרה.

            בימ"ש קמא מצא חוסר הגיון מסויים בגירסתו של אותו חנן, וביקר את העובדה שהמשטרה לא ערכה עימות בין המשיב לבין חנן, ולא בדקה טביעות אצבע על גבי אריזות הסמים.

4.         על מימצאים אלה חולק ב"כ העוררת. טענתו המרכזית היא כי טעה בימ"ש קמא בקובעו כי המשיב אינו מכחיש כי נפגש עם חנן, אך מכחיש כי מכר לו סמים.

5.         אני מוצאת כי בטענה זו יש ממש;

בחקירתו של המשיב במשטרה ביום 4.1.2005 הוא אישר כי הכיר את חנן וציין כי  ראה אותו לפני כחודש וחצי (עמ' 2, שורה 13 ואילך).

כמו כן המשיב טען בחקירתו כי ביום האירוע עבד בעסק עד שעה 21:30 ואז יצא לסיבוב גביית כסף מקליינטים של החנות (עמ' 1, שורה 24).

בפועל נצפה על קטנועו פוגש את חנן ומבצע את עיסקת הסמים המיוחסת לו בשעה 20:50. הוא גם הדגיש כי לאחר שהיה בדירתו של רווח המשיך לבית אימו, לשם הגיע בסביבות 22:25 - 22:30 וכדבריו " בדרך לא פגשתי אף אחד".

מכאן שהכחיש מפגש עם חנן באותו ערב.

נתונים אלה שומטים את הבסיס תחת קביעותיו של ביהמ"ש קמא באשר לטיב הראיות לכאורה.

6.         עולה איפוא כי המשיב ניסה להכחיש כי נפגש עם חנן באותו ערב. לעומת זאת, קיימות ראיות לכאורה הסותרות את גירסתו ומצביעות על כך כי הוא נפגש איתו. התצפיתן זיהה את קטנועו ואת הפגישה שקיים עם חנן באותו ערב, והמשיב לא הכחיש כי האופנוע הוא שלו והוא השתמש בו. נתפסו גם הקסדה והבגדים של המשיב אשר זהים לתיאורו של התצפיתן, ולכל אלה מצטרפת עדות קונה הסם - חנן.

ניסיונו של המשיב להרחיק את עצמו מהאירועים כאמור לעיל, מהווה נדבך נוסף אשר אפשר למצוא בו חיזוק לעדותו של חנן ועדויות השוטרים, וכירסום במסקנותיו ושיקול דעתו של בית משפט קמא.

7.         אינני מוצאת גם ממש בחולשות שמצא בימ"ש קמא בעדותו של חנן, דהיינו בעובדה שתחילה הצביע על סמים שהיו לו בחולצה ורק בחיפוש שנערך עליו במשטרה נמצאו סמים גם בכיסו. מטבע הדברים אדם מנסה לצמצם את היקף האשמה כלפיו ולא ממהר להודות בכל מכל.

8.         גם חוסר ההגיון שמצא בימ"ש קמא בהודעתו של חנן איננו כה בולט ומשמעותי כפי שציין בימ"ש קמא. חנן נתפס ועליו הסמים. אמנם חנן אמר כי הוא (המשיב) נתן את הסמים בתוך נייר, אולם בימ"ש קמא לא ציטט את התשובה המלאה מעמ' 2, שורה 40 שהיא כדלקמן:

"הוא נתן לי את הסמים בתוך נייר והנחתי אותם בכיס החולצה ובכיס המכנסיים".

            מתשובה זו לא עולה בהכרח כי הסמים נמסרו כולם בנייר אחד דווקא, להיפך - מהדברים עולה כי היו מופרדים והוכנסו מיד בחלקם לכיס החולצה ובחלקם לכיס המכנסיים.

            הדבר גם מתקבל על הדעת לאור העובדה שמדובר בשני סוגים שונים של סם. לא סביר שקוקאין ואקסטאזי יהיו מעורבבים יחדיו באריזה אחת.

            מעבר לכך, קשה להבין מדוע נזכר חנן לנקוב דוקא בשמו של המשיב כספק הסם, אם כגירסת המשיב הקשר ביניהם אינו תכוף ומשמעותי אלא מעת לעת בלבד, אפילו טענת קיומו של חוב כספי (בסכום לא גבוה) אינו הסבר סביר לכך, שכן אין עדות לריב, או סכסוך קודם בין השניים.